כתב תימני

לעיתים אנו פוגשים במושג "ספר תורה תימני" או "מגילה תימנית".

בעיקרון, לכתב התימני גופן ("פונט") זהה לכתב הספרדי. בעבר היה מקובל אצל התימנים לעשות ח' כדעת רש"י שבניגוד לכתב המקובל היום (כשיטת ר"ת), בו הח' עשוייה משני אות ז' מחוברים בגג משולש, לדעת רש"י הגג חלק כמו בכתב מרובע פשוט, ויש לעשות "מקל" בקצה הגג משמאל.

בנוסף, נהגו התימנים לעשות סימן מוטבע בקלף ל"אתנחתא" ו"סוף פסוק". ניתן להניח שסימן זה היה נהוג אצלם כיוון שהם נהגו שהעולה לתורה הוא הקורא, ולא כנהוג ברוב הקהילות שיש "בעל קורא", ומכיוון שכך היה חשוב לכל הפחות לסמן אתנחתא וסוף פסוק. כיום לא מסמנים סימנים אלו, ויש פוסקים שפסקו שבמידת האפשר, מי שאינו תימני יימנע מלעלות לתורה בספר שקיימים בו סימנים אלו.

בנוסף, יש הבדל בין התימנים לשאר העדות בצורת עשיית פרשיות "סתומות" בתורה. בעניין פרשיות פתוחות וסתומות, נחלקו הרמב"ם והרא"ש באופן עשייתם. להלכה פוסקים לעשות פרשיות באופנים המוסכמים על שניהם, ואין עושים באופנים הנתונים במחלוקת. כך, פרשייה פתוחה היא פרשייה שמסתיימת באמצע שורה, ונשאר "ריק" עד הסוף. פרשייה סתומה היא פרשייה שבה הרווח "כלוא" ע"י כתב משני צדדיו. התימנים נהגו לעשות פרשייה סתומה באופן נוסף, כדעת הרמב"ם (לרא"ש באופן כזה זו פרשייה פתוחה), שיש רווח בתחילת השורה, והכתב מתחיל רק באמצע. צורה זו לא קיימת כלל בספרים של שאר העדות, כיוון שצורה זו נתונה במחלוקת. כיום נדיר לראות צורה זה גם בספרים תימניים, כיוון שמעתיקים במדוייק מתוך תיקון, וברוב התיקונים אין פרשיות סתומות כאלה.

ההבדל העיקרי והחשוב ביותר בין כתב תימני לכתבים אחרים הוא במספר מקומות בהם ישנם שינויים באות או בהפסק פרשייה. הבדלים אלה נהוגים גם כיום.

אתם כאן: דף הבית מאמרים כתב תימני